המציאות המשתנה מציבה בפני המערכת השלטונית המדינית אתגרים הדורשים משאבים רבים יותר. מאידך, ניכרת מגמת צמצום תקציבי מדינות לאור הגלובליזציה והמדיניות הניאו-ליברלית, הדוגלת בהפחתת מעורבות המדינה במשק, ולאור שינויים בזרימת ההון בשוק העולמי.
דבר זה פוגע ישירות בזכויות החברתיות הרחבות בתחומי החינוך, הבריאות והפנסיה, שעלותן הופכת גבוהה יותר עם הגידול באוכלוסייה ועם העלייה בתוחלת החיים. כתוצאה מכך, ניכרת מגמה של תהליכי ביזור והפרטה; מתעצם משקלם של 'כוחות שוק' כמו הורים, עמותות וגופים עסקיים, גדל חלקו של המגזר הפרטי במימון הבריאות והחינוך ובעיצובם, ועולה השפעתם של בעלי אינטרסים המעוניינים בהחלת כללי השוק על תחומי הבריאות והחינוך מתוך תפיסת מונחית רווח, הרואה בהם מצרך הנרכש על ידי כל המרבה במחיר.
בנוסף, המורכבות הגוברת של ארגונים בהיבטים ניהוליים, חברתיים, טכנולוגיים, כלכליים וסביבתיים, גורמת לשבירות ארגונית, כלומר להיותם של הארגונים פגיעים ומועדים לקריסה בעת תקלות או כאשר המציאות משתנה באופן מהותי.
אחת הדרכים של מדינות להתמודד עם אתגרים אלה היא באמצעות ביזור סמכויות לרשויות המקומיות המחוברות יותר לשטח, כדי לאפשר להן לפעול בצורה אוטונומית יותר (שיטור עירוני, לדוגמא). במקביל מתפתחת מגמת הפרטה שמשמעה העברת מתן שירותים לאזרח למגזרים שאינם ציבוריים כגון גופים עסקיים, קהילתיים או גופי המגזר השלישי, כדי להרחיב את מגוון השירותים או כדי להגביר את יעילותם.